חשוב לכתוב על הקושי להשתלב חברתית בגיל ההתבגרות מפני שזהו קושי, שמציק לכל-כך הרבה בני-נוער, אבל – לא מדברים ולא כותבים על הקושי הזה מספיק.
לא להיות משולב חברתית בגיל ההתבגרות זו חוויה נוראית עבור המתבגר. עבור המתבגר המצב שבו הוא נמצא בצד, ואינו מצליח להשתלב חברתית נחווה כבושה, כקטסטרופה, כאסון וכישלון. אחד האתגרים של גיל ההתבגרות הוא להשתלב חברתית. להיות שייך לבני-גילך. להרגיש חלק מהקבוצה. להיות מסוגל לדבר עם בנים ובנות אחרים. לצחוק איתם, להיות מוקף בחברים.
ומי שאינו מצליח בכך חש נורא בדרך כלל חווה זאת ושותק. גם הבנות ממעטות לדבר על כך עם מי שקרוב אליהן. הן חוות זאת ושותקות.
ואי-ההשתלבות גובה מחיר כבד מהמתבגר או המתבגרת: הם מרגישים לא שווים. הם לא אוהבים את עצמם. הם אפילו לפעמים שונאים את עצמם. הם יכולים להיות מדוכאים. אפילו עד כדי מחשבות לפגוע בעצמם, כמו שאנחנו קוראים לכך בשפה המקצועית: להגיע אפילו למחשבות אובדניות.
ואני כותבת את הרשימה הזו כדי שהורים ומתבגרים יהיו מודעים יותר לקושי הנורא הזה, שיכול בקלות רבה לקרות בגיל הזה. כי "להציף" את הבעיה זה כבר מקל. כשמדברים על הבעיה הזו – ואתה מבין, שאינך לבד, אתה מעט נרגע. זו לא נשארת רק בעיה שאתה מרגיש אותה, ומתבייש בגללה לבד.
אבל אין זה מספיק לדבר על אי-ההשתלבות בחברה.
כי המתבגרים זקוקים גם לפתרונות.
ומהם פתרונות אפשריים לדעתי?
לפנות לטיפול פסיכולוגי. פסיכולוגית טובה יכולה מאוד לעזור. לדבר על הקושי עם ההורים, או עם מישהו אחר שקרוב.
ומה עוד לעשות? דווקא לא לנסות להיות חברים של מי שהכי פופולרי. אלו בדרך כלל קשים להשגה. למצוא חברים שקלים יותר להשגה. אולי לא שמתם לב, ויש אנשים, שכן רוצים, או רוצות, להיות חברים שלכם. התקרבו אליהם. תנו להם צ'אנס. אל תישארו לבד.
ועוד עצה? נסו למצוא חברים במסגרות אחרות. אם קשה לכם בשכבה של בית-הספר – נסו למצוא חברים בשכונה. במשפחה – אולי בקרב בני-הדודים. אפילו להכיר אנשים דרך הרשת – אבל בזהירות הדרושה.
וגם חשוב: קבלו את עצמכם עם הביישנות והשתקנות של עצמכם. אנשים אוהבים גם אנשים שקטים, והביישנות עוברת הרבה פעמים עם הגיל. אתם לא בהכרח תהיו כך כל החיים. יש סיכוי טוב, שבגילאי העשרים, כשתשתחררו מהלחץ הגדול של קבוצה אחת יחידה, שאותה אתם מכירים (בדרך כלל בשכבה בתיכון) – תמצאו חברים טובים. הלחץ הגדול הזה יעבור.
בינתיים נסו אפילו רק לשרוד, עם כמה חברים או חברות בודדים, כך שיהיה לכם עם מי להיות. אז, כשפחות תתאמצו להיות פופולריים – דווקא אז יש סיכוי, שתהיו חופשיים יותר בהתנהגותכם, וכך גם אטרקטיביים יותר לאנשים האחרים בגילכם. כי כשאנחנו מורידים מעצמנו את הלחץ להיות אהובים, אנחנו לפעמים נעשים יותר בקלות אהובים… זה מין פרדוקס שכזה…
אלו כמובן עצות "על קצה המזלג". אנסה בעתיד לכתוב עוד על אי-ההשתלבות החברתית ועל פתרונות אפשריים לה.
