כלי חמישים ואחד: התכווננות מתקנת, מתוך הספר "93 כלים לאושר"

בשנים האחרונות הרביתי לקרוא על זוגיות ועל טיפול זוגי, ולא במקרה: חשתי, שהטיפול הזוגי, כפי שלמדתי – אינו טוב מספיק. הרגשתי, שאני לא מצליחה מספיק לעזור לזוגות כפי שרציתי. כשהתחלתי לקרוא ספרות אחרונה בתחום הבנתי, שאיני לבד בתחושת אי-שביעות הרצון שלי מעבודתי בטיפול הזוגי – באופן כללי התוצאות של טיפול זוגי אינן טובות (1). הטיפול הזוגי פשוט אינו "מביא את הסחורה" – הוא אינו עוזר מספיק לזוגות לתקן את הקשר שלהם. נדהמתי לגלות את הממצאים האלו: טיפול שמחפשים אותו כל-כך – טיפול זוגי הוא הטיפול המבוקש ביותר – אבל תוצאותיו אינן טובות מספיק…  מצד אחד חשתי הקלה, שאיני לבד, אבל מצד שני – בכל זאת רציתי לעשות עבודה טובה יותר.

כך התחלתי לקרוא כל מה שיכולתי למצוא על טיפול זוגי. מבין כל מה שקראתי אימצתי גישת טיפול, שהתאימה לי ביותר, ושנחשבת היום, על-פי מחקרים, לגישת הטיפול הזוגי היעילה ביותר, הן מבחינת תוצאות הטיפול והן מבחינת העמידות של התוצאות לאורך השנים.

בהמשך לקריאה האינטנסיבית, שעשיתי בשנים האחרונות על זוגיות וטיפול זוגי, אספר לכם על שתי התיאוריות החדשות ביותר והמעניינות ביותר שקיימות היום על זוגיות.

התיאוריה הראשונה החשובה על זוגיות היא התיאוריה של ג'ון גוטמן (1), הידוע כחוקר מ"מעבדת הנישואים". כפי שתיארתי בקצרה בפרק הקודם – פרופסור ג'ון גוטמן חקר לבדו, ובעזרת עמיתים, במשך עשרות שנים, זוגות שונים, תוך שהוא מצלם את התקשורת ביניהם ומתעד את מצבם הגופני. בהמשך למחקרים האלו הוא גם בדק אילו זוגות בסופו של דבר חיו היטב, ואילו זוגות נפרדו. במובן הזה לגוטמן יש את המידע הרב ביותר, מבחינת תצפיות אמיתיות – על זוגות בימינו.

על-סמך המידע הזה יצר גוטמן תיאוריה על זוגיות טובה, שהתפרסמה לראשונה בספרו עב-הכרס The Marriage Clinic.

פרופ' גוטמן מונה בספר שבעה מרכיבים, שהם חיוניים לזוגיות טובה, והם:

1. היכרות –  עד כמה בני הזוג מכירים היטב זה את זו? עד כמה הם יודעים מה כל אחד מהם אוהב לאכול לארוחת בוקר, מי היה החבר הטוב שלהם בילדות, מה החלום החוזר שלהם, ולאיזו דודה הם קשורים ביותר?
2.   בילוי יחד – עד כמה בני-הזוג מבלים יחד, רק שניהם, במצבים שונים: בשיחה, בקניות יחד, במין, בצפייה בסרטים אהובים. במילים אחרות אפשר לקרוא למרכיב הזה – "זמן איכות".
3. אהבה והערכה – עד כמה בני הזוג אוהבים ומעריכים זה את זה. עד כמה הם יודעים לציין תכונות טובות אחד של השני, עד כמה הם חשים אהבה.

כפי שאתם רואים, שלושת המרכיבים הראשונים הם מרכיבים, הקשורים ליסוד החברות בין בני-זוג: עד כמה בני-הזוג הם בעצם חברים טובים?

מרכיבים אלו בונים את היסוד הרביעי של זוגיות טובה, והוא שהרגש החיובי רב יותר מן הרגש השלילי שבה:

4. הרגש הדומיננטי הוא חיובי –  בזוגיות טובה, כותב גוטמן, מותר שיהיו רגשות שליליים, אבל הרגשות החיוביים צריכים להיות רבים יותר.

ומהם שלושת המרכיבים הנוספים של זוגיות טובה?

5.  היכולת לפתור בעיות פשוטות – בעיות פשוטות הן בעיות, שניתנות לפיתרון, כמו: מי יביא היום את הילד מהגן אם האב אינו יכול להביא אותו היום, או איך נרהט מחדש את סלון ביתנו. מדובר בבעיות, שאינן עולות על נקודות רגישות במיוחד של בני-הזוג, ובעזרת שיחה ושיתוף-פעולה ניתן לפתור אותן.

 6. היכולת לפתור בעיות בלתי-פתירות – לכל זוג ישנן בעיות, שעולות על נקודות מאוד רגישות לשני בני-הזוג, כמו: היא אוהבת לקנות דברים יפים ויקרים, והוא מאוד חסכן. בעיות אלו אינן תמיד פתירות, אבל היכולת להתמודד איתן לאורך השנים – היא חשובה.

7. חזון דומה לעתיד – מרכיב חיוני בזוגיות הוא התוכניות המשותפות לעתיד לגבי מה שמשמעותי: האם שני בני-הזוג רוצים לגור באותו אזור, לחיות אורח-חיים דומה, לגדל ילדים לפי חינוך דומה?

בעזרת התיאוריה על שבעת המרכיבים של גוטמן  יכול כל זוג יכול לברר מהו מצבו, ומה המרכיבים הדורשים תיקון לפי נקודות אלו: האם יש לו קושי בבילוי יחד, או אולי באהבה והערכה, או בפתרון בעיות בלתי-פתירות, או אולי בחזון משותף?

גוטמן גם הוציא בהמשך ספר פופולרי (3), המסביר לזוגות כיצד ניתן, בעזרת תרגילים, לחזק כל אחד מהמרכיבים האלו. גם בטיפול הזוגי, הנגזר משיטתו, גוטמן מציע תרגילים כאלו, שמחזקים ברמה הקוגניטיבית, החווייתית וההתנהגותית כל אחד מהמרכיבים האלו. גוטמן בדק את התוצאות של הטיפולים שלו, ודיווח אז על תוצאות טובות יחסית לטיפולים זוגיים אחרים, במיוחד אם יש חזרה ומעקב טיפולי אחרי הזוגות לאחר סיום הטיפול.

אבל שתים-עשרה שנים אחרי פרסום הספר עב-הכרס, The Marriage Clinic, פרסם גוטמן ספר עב כרס נוסף, בשם מעורר-העניין  The Science of Trust (4). בספר האחרון הזה כותב גוטמן, שלא היה מספיק מרוצה מתוצאות הטיפולים שהיו בנויים על התיאוריה של שבעת המרכיבים שלו. ישנו מרכיב מיוחד וחשוב אחר, שהוא למעשה המרכזי ביותר בזוגיות, כותב גוטמן ב-2011. אם מרכיב זה חסר – הזוגיות לא תתפקד היטב. מרכיב זה הוא מרכיב האמון, ומרכיב האמון יכול להיבנות בעזרת התכווננות רגשית (emotional attunement) בין בני-הזוג.

 גוטמן טוען, שלבני-זוג יש אינספור מצבים בהם הם נפגעים זה מזו ולהיפך. רוב הפגיעות הן על דברים קטנים ומטופשים ביותר, חסרי-משמעות, אבל עדיין – הפגיעות מכאיבות, והן קשורות למה שקורה ביחסים, ולכן הן משמעותיות. אם בני-הזוג רגישים זה לזו ולהיפך, הם מתקנים את הפגיעות האלו, באמצעות התכווננות זה לזו ולהיפך, ואז הפגיעות שקרו נשכחות ומתפוגגות כלא היו. כשהמצבים הפוגעים נשכחים – נוצרת תפיסה, שבן הזוג הוא "אדם טוב ודואג לי". לעומת זאת, אם אין עיבוד רגשי של הפגיעות האלו, באמצעות ההתכווננות – הרי שהאירועים האלו מצטברים ולא נשכחים, והופכים יחד להצטברות של תפיסה, שבן-הזוג הוא "אדם אנוכי, שאינו דואג לי".

ומה כוללת ההתכווננות הרגשית?

ההתכווננות הרגשית היא התייחסות הכוללת: מודעות של בן-הזוג לרגש של בן-הזוג הפגוע, פנייה של בן-הזוג כלפי הרגשות של בן-הזוג הפגוע, סובלנות של בן-הזוג לחוויית הרגש של בן-הזוג הפגוע, הבנה של בן-הזוג את הרגש של בן-הזוג הפגוע, האזנה לא הגנתית של בן-הזוג לרגש של בן-הזוג הפגוע, ואמפתיה של בן-הזוג כלפי הרגש של בן-הזוג הפגוע.

באנגלית אפשר לגזור מהמילה attune את רצף המרכיבים הזה:

Awareness of the emotion

Turning toward the emotions

Tolerance of the emotional experience

Understanding of the emotion

Nondefensive listening to the emotion

Empathy toward the emotion

גוטמן, המפרק את ההתכווננות למרכיביה המפורטים, טוען, שניתן ללמד התכווננות את בני-הזוג. בסדנאות ובטיפולים שלו גוטמן מלמד זוגות כיצד להתכוונן זה לזו, כך שיוכל להיווצר אותו יחס של אמון ושל תחושה, שאפשר לסמוך על בן-הזוג שלי, שיהיה שם בשבילי.

מעניין, שהממצאים של גוטמן כחוקר מתחברים היטב לידע, שיש לנו היום בתחום הפסיכואנליטי בפסיכולוגיה הקלינית. יותר ויותר תיאוריות ומחקרים בגישה פסיכואנליטית בפסיכולוגיה הקלינית היום מדגישים את חשיבות הרגישות לזולת כמרכיב מרכזי ביחסים טובים, בין אם מדובר ביחסים בין אמא לתינוק שלה, או ביחסים בין חברים טובים או בין בני-זוג.

כך למשל סטרן, במחקריו על הקשר בין תינוקות לאמהות, מראה, שיכולת ההתכווננות והקריאה של הרגשות של הזולת קיימת אצל התינוק עוד מהגיל הצעיר ביותר (5), ושקיים משחק התכווננות לא-מילולי בתקשורת בין האמא לתינוק שלה מהגיל הצעיר ביותר. במשחק ההתכווננות הזה האם קוראת את הבעות פניו של התינוק שלה, ומבלי להרגיש מגיבה אליו בהבעות פנים דומות משלה, תוך שהיא בעצם משוחחת איתו, מבלי שתהיה מודעת לכך אפילו, בהבעות פניה ובתנועות הגוף שלה. התינוק רואה את תגובותיה של אימו אליו ומשיב לה בהבעות משלו ובתנועות גופו, וכך הם מנהלים התכווננות שכזו, שבה הם נמצאים בתקשורת מתואמת. בתקשורת המתואמת הזו כל אחד מהם מנסה לקרוא את השני, ולהגיב לו. במשחק התכווננות אחר האם יכולה לקרוא הבעת פנים אומללה של התינוק בהבעת פנים שואלת ודואגת מצידה, וגם להרים אותו. היא ממשיכה להביט בו, והתינוק מצידו מגיב בכך שהוא נרגע, או בבכי ובפנים סובלות, הרומזים שעדיין לא טוב לו. האם מגיבה בהמשך ניסיונות שלה להרגיע אותו, והתינוק בחזרה משיב לה בתגובות, המשדרות לה, מבחינתו, האם הבינה אותו או לא.

משחק ההתכווננות הזה בונה את הקשר החיוני כל-כך להתפתחות התקינה של התינוק. כאשר המשחק הזה אינו קיים או אינו מתואם – התפתחותו התקינה של הילד נפגעת. קוהוט כתב על הצורך של האדם בזולתעצמי, כלומר באדם, שיהיה לפעמים רגיש לרגשותיו וגמיש לצרכיו (6). סטרן וקוהוט, ואחרים שכתבו בעקבותיהם, מדגישים את ההתכווננות העדינה והמתחשבת, הדרושה כדי לחיות טוב עם הזולת. למעשה הם חוזרים על מה שמצא גם גוטמן בתצפיות שלו אצל זוגות שהסתדרו היטב ביניהם: הרגישות וההתכווננות אל הזולת היא קריטית לקשר טוב.

בפרקים הבאים אתייחס להתכווננות המתחשבת הזו מנקודות זווית שונות.

כמה הצעות טובות לבדיקת הזוגיות שלכם לפי "מעבדת הנישואים":

1. בדקו עצמכם לגבי שבעת המרכיבים של הזוגיות של גוטמן – אילו מרכיבים מתוך השבעה עובדים טוב בזוגיות שלכם? חשבו: כיצד אתם יכולים לשפר את המרכיבים שאינם עובדים טוב?
2. בדקו עצמכם לגבי היכולת להתכווננות רגשית: האם אתם מסוגלים להתכוונן בזוגיות שלכם רגשית זה כלפי זו ולהיפך? האם הייתם רוצים לנסות ללמד זה את זו להתכוונן רגשית? גוטמן טוען, שהתנהגות זו אינה קשה ללמידה!