בטיפול פסיכולוגי לא פעם עולה השאלה: מה כדאי לעשות כשיש מצב-רוח רע, או דיכאון? איך להגיב? איך לשרוד את מצב-הרוח הזה? איך לצאת ממנו?
אני רוצה להביא כאן כמה אפשרויות להתמודד עם מצב-רוח רע, או דיכאון:
לסבול מממצב-הרוח הרע – זו בעצם לא כל-כך אפשרות התמודדות, אלא יותר תגובה. זו אולי התגובה הבסיסית ביותר, והפחות טובה, להגיב למצב-רוח רע. אנחנו פשוט סובלים נפשית, ומגיבים בדרכים התנהגותיות שונות ( לא עושים מה שרצינו לעשות, כועסים על סביבתנו, מרגישים עייפים ותשושים, לא אוכלים, או אוכלים יותר מדי).
לנסות לשפר את מצב-הרוח הרע – אנחנו באפשרות הזו מנסים לשפר את מצב-הרוח. אפשרויות השיפור הן שונות ומגוונות. אפשר לשפר בצורה התנהגותית (לעשות משהו שיכול לשמח, לשאול את עצמנו מה אפשר לעשות כרגע כדי לשמח/ להרגיע את עצמנו ועוד ועוד), ואפשר גם לשפר בצורת החשיבה (לראות מה כן טוב כרגע, לחשוב מה מרגיז/מעציב/ מדאיג אותנו לנסות לראות את זה בצורה חיובית יותר). הגישה הזו קשורה ונובעת מגישות קוגניטביות-התנהגותיות, שגורסות התמודדות פעילה עם מצבי-רוח, ומראות גם בהחלט תוצאות בעניין.
לצפות מן הצד במצב-הרוח הרע ולהמשיך לעשות הכל כרגיל – זוהי בעצם דרך המחשבה הבודהיסטית, וגם הייס, סטרושל ווילסון ממליצים על דרך זו בספרם המעניין שעוסק בתרפיית "קבלה ומחוייבות" . לפי ההשקפה הזו אין טעם לנסות "לחשוב חיובי", או להתנגד למצב-הרוח הרע. מצב-רוח רע הוא כמו ענן שחולף בשמיים הבהירים (שזהו, לפי הבודהיזם, טבענו הבסיסי, שקל יותר להגיע אליו לאחר מדיטציה ארוכה), וככזה הוא יחלוף עוד מעט. מה שכדאי לעשות זה לאמץ עמדה של התבוננות מהצד וקבלה במצב הלא-מרנין של המצב-רוח הרע, אבל, מצד שני, לא להיות מופעל על-ידו התנהגותית. אתה אמור ברגעים אלו להמשיך לפעול לפי הערכים שלך, לפי מה שחשוב לך, ולתת למצב-הרוח לחלוף מעצמו. וזה, כי באמת, אין לנו לגמרי שליטה על מצבי-הרוח שלנו (לפי גישה זו), אבל על התנהגותנו, מחוייבותנו ורמת המוסריות של מחוייבותנו – יש לנו שליטה.
מי צודק? מה באמת כדאי לעשות בפעם הבאה שיש לנו מצב-רוח רע?
אין לי תשובה ברורה. רק אולי רציתי להציג את האפשרויות, ושאפשר יהיה לבחור. אני חושבת, שבאופן עקרוני, אם אדם יודע את האפשרויות, הוא יכול לבחור ברגע נתון של מצב-רוח רע, אם מתאים לו לבצע את אפשרות שתיים או את שלוש, כי ברור שהאפשרות הראשונה היא האופציה הפחות טובה.
