מראש אני צריכה להגיד שאני לא פעם מדברת יותר ממטפלים רגילים. לא מתאים לי לשתוק הרבה זה פשוט האופי שלי.
יש לי המון ידע והמון ניסיון נקודה לפעמים זה יכול קצת להציף נקודה ואני מודעת לזה נקודה אבל בסך הכל אני חייבת לומר שמטופלים מאוד נהנים מזה ממשיכים טיפול יותר ויותר בגלל שהם מרגישים שהם מקבלים משהו מדו שיח החי הזה.
ברמה התיאורטית זה מתקשר לנוכחות חיה. זה בעצם תאוריה של אלברז נקודה זו פסיכואנליטיקאית מאוד מפורסמת שהיא טיפלה הרבה בילדים עם אוטיסטים גם אוטיסטים קשים. והיא דיברה על זה שהם מאוד מסודרים בעולם שלהם והם כאילו ריקים והיא כאילו צריכה להשיב אותם לחיים.
יש ספר מאוד מצויין שהיא כתבה שנקרא נוכחות חיה.
תאוריה אחרת שעליה נשענת הדרך שבה אני מטפלת היא התאוריה לגבי חשיפה עצמית. אני משתדלת שלא לחשוף את עצמי יותר מדי אבל לפעמים אני מספרת קצת על עצמי אם אני חושבת שזה תורם למטופל או למטופלת. בדרך כלל הם אומרים שזה ממש תורם להם. יש פסיכואנליטיקאי ידוע בשם פרנצי נקודה הוא בעצם היה חבר טוב של פרויד. ופרויד היה בעד הנושא של לוח חלק.
מה זה אומר? זה אומר שהמטפל צריך להיות ניטרלי לגמרי. כלומר הוא צריך להיות כמו מראה. זה בדיוק הדימוי של פרויד. כלומר הוא צריך להיות ניטרלי כדי שהמטופל ישליך עליו את הטרנספרנס שלו. ואז המטפל ידע להבהיר לו דפוסים קבועים שיש לו בחיים בגלל החוויות שהוא עבר כילד או בכלל.
פירנצי בעצם טען שהוא רוצה לנסות אנליזה הדדית נקודה אל תשכחו שזה היה בתחילת הטיפול הפסיכואנליטי ואז הרבה אנשים ניסו הרבה דברים. גם הייתה נטייה למרוד בשמרנות של המאה ה-19. ואז הוא באמת סיפר לאנשים דברים והם סיפרו לו נקודה ואז בעצם הוא הגיע למסקנה שזה ממש לא מתאים.
היום הזרם ההתייחסותי בעצם אומר. תיקח את זה למשהו שהוא בין המטפל למטופל. כי פתאום התחילו להבין שפרנצי הזה עשה משהו מאוד משמעותי. הוא הרשה לעצמו לגלות דברים על עצמו. אז ככה בעצם אפשר לנוע ברצף שבין פרויד לבין פירנצי.
תאוריה אחרת שעליה אני אשנה את הגישה הזאת היא התיאוריה של קרן מרודה.
קרן מרודה פחות מפורסמת בארץ אבל היא מאוד נחשבת בארצות הברית. היא בעצם מדברת על החשיפה העצמית של המטפל וגם על הרגישות שלו.
אני אתחיל בנושא של החשיפה העצמית כי על זה אנחנו מדברים. היא בעצם כתבה ספר מצויין שקראתי את כולו ממש ברי כשאני מרותקת והיא מדברת על הצורך לחשוף את עצמך כמטפל כדי שוב לעזור למטופל. והיא גם אומרת שזה יותר טבעי ויותר אמיתי. מצד שני היא אומרת שלא צריך להגזים. היא מספרת על עצמה שהיא גדלה באווירה שמאוד אהבו אותה ולכן היא נותנת אמון באנשים ומספרת על עצמה. מהו הגבול?.
החשיפה העצמית הזאת צריכה להיות עבור המטפל סימן שהוא צריך לשים לב לצרכים של המטופל. במילים אחרות הוא בעצם צריך להחליט אם החשיפה העצמית היא מתאימה למטופל או לא נקודה למרודה היה שותף ישראלי בשם צור נקודה צור חקר את זה מבחינת ממש מחקר מדעי נקודה הוא בדק מטופלים הוא בדק מטפלים והוא הגיע לאותה מסקנה. שהחשיפה העצמית צריכה להיות מתאימה לצרכים של המטופל. אז באמת קשה להיות מדויקים בזה לפעמים אתה חושף פחות מידי ולפעמים אתה חושף יותר מידיי.
אבל בדרך כלל כדאי להיות רגיש לשפת גוף של המטופל. וזה מוביל אותנו לעוד תאוריה וזו התאוריה של דניאל שטרן אבל אולי אני אעצור כאן כי באמת זה עלול לבלבל. אז תודה שקראתם אותי ואני אשמח אם תבואו אליי אם זה מתאים לכם. יש אנשים שצריכים מטפלת ממש שקטה. וזה בסדר גמור.
