קריירה היא מילה לא-מוצלחת בעיני. הייתי רוצה להחליף אותה במילה אחרת, אבל בכל זאת – קריירה היא המילה המקובלת לשימוש כשמתכוונים להתקדמות מקצועית מיוחדת וגבוהה יותר מהרגיל. קריירה שונה מעבודה רגילה שאין בה שאיפות להתקדמות מיוחדת ויוצאת-דופן.
ומהי הקריירה שלכם? האם הייתם רוצים "לעשות קריירה"? חלקכם לא – זה בסדר גמור. יש אנשים שאינם רוצים "קריירה", זה לגיטימי. יש נשים ש"עושות קרייירה" בבית שלהן, במשפחה שלהן, בעבודות הבית שלהן – והן אוהבות את ה"קריירה" הזו של הבית והמשפחה, והן באמת השיגו "'קריירה" יפה במשפחה ובבית. יש גברים שעושים "קריירה" גם במשפחה שלהם, או עם הילדים או האישה שלהם. או בתחביבים שלהם.
אבל בכל זאת, יש אנשים שרוצים לעשות קריירה. למה? אולי כי הם שאפתניים. אולי כי הם מרגישים שיש להם משהו מיוחד לתת לעולם. ואולי אין לאנשים שרוצים לעשות קריירה הסבר ברור למניעים שלהם. הם פשוט מרגישים, שהם צריכים ורוצים לעשות קריירה. נקודה. וזה לגיטימי – לא לכל דבר צריך להיות הסבר ומניע ברור ומודע. נכון, כפסיכולוגית ברור לי, שאם האנשים, הזקוקים לקריירה, יפשפשו בחייהם או במשפחה שלהם הם ואחרים יבינו מדוע חשוב להם לעשות קריירה. ואולי כדאי בכל זאת שיבינו מדוע הם זקוקים לקריירה, כי כך הם ירגישו שהשאפתנות שלהם היא מוצדקת וסבירה.
אבל אנשים רבים, החשים שהם רוצים בקריירה אינם יודעים – במה "לעשות קריירה"? לאן הם צריכים להתקדם?
מה יביא אותם להצלחה, שהם זקוקים לה וחולמים עליה?
זו אינה שאלה פשוטה. ןאני רוצה לנסות ולתת לשאלה הזו תשובה. ותשובתי היא:
אל תתכננו לעצמכם את הקריירה. נכון, הרבה ספרי עצות אמריקאיים ולא-אמריקאיים יאמרו לכם לבנות לעצמכם מטרות, ולכוון עצמכם למטרות האלו. וזה בסדר: זו דרך פעולה לגיטימית.
אבל הצעתי היא שונה: אל תכוונו ואל תבנו הנחות מראש. אינכם יודעים לאן יוביל אתכם הצורך שלכם "לעשות קריירה". פשוט לכו אחרי ההרגשות שלכם, אחרי הצרכים שלכם.
למשל: אם מתאים לכם לעשות דוקטורט, וחשבתם על כך כבר כמה שנים – התחילו לעשות דוקטורט. ואולי מתאים לכם לצייר. או לכתוב שירים. או להקליט שירים. ואולי משהו אחר? לתכנן בגדים אולי?
לכו אחרי הצרכים שאתם חשים. פעלו לפיהם. צרו לפיהם. התחילו דברים לפי רצונות וצרכים אלו.
אינכם יודעים לאן לבסוף העשייה שלכם תוביל אתכם. אבל בסופו של דבר יצטייר איזשהוא קו ברור של קריירה. ובינינו, הרי גם תכניות שנראו ברורות והוגדרו מראש – לא תמיד קרו כפי שתכננתם. וידועה אמרתו של ג'ון לנון: "החיים זה מה שקורה לנו כשאנחנו עסוקים בתוכניות אחרות."
נכון, זה קצת מבלבל לפעול כך. אינך יודע באופן ברור לאן תגיע לבסוף. אולי אפילו לא תבנו בסוף "קריירה". אבל אין לדעת מה בסוף יבנה לכם "קריירה", ואם תהיה לכם "קריירה".
מה שחשוב הוא, בעיני, שתהיו אתם. שתעבדו מהמקום הפנימי שלכם. שתיצרו ותתקדמו היכן ואיך שמתאים לכם.
נכון, חשוב לדעת בערך מה אתם רוצים ובאיזה כיוון אתם רוצים להתפתח. אבל גם זה אינו הכרחי, מפני שלא תמיד תתפתחו לכיוון שתכננתם. כן, חשוב לדעת מה אתם אוהבים לעשות ובמה אתם מוכשרים. אבל גם הכיוון הזה אינו ברור לכם תמיד: יכול להיות שחשבתם שאתם מוכשרים בכיוון מסוים, והתאמצתם מאוד להצליח בו, ופתאום דווקא זכיתם להמון מחמאות והכרה בתחום אחר.
התפתחויות אינן כל-כך צפויות ומתוכננות. הרי אנחנו גם מתכננים בנעורינו להתחתן עם גבר כזה או אחר, ולא פעם מוצאים עצמנו נשואים לגבר שונה לחלוטין מהגבר, שחשבנו שנינשא לו. וביחסים שונים לחלוטין מהיחסים שחשבנו, שנבנה בנישואינו. והפתעות אלו כנראה הן חלק מהחיים. אנחנו כנראה באמת לא יכולים תמיד לבנות חיים כפי שציפינו או תכננו.
אז מה אני מציעה לכם לעשות, אם הייתם רוצים לבנות לעצמכם קריירה?
להיות אתם. לעשות מה שאתם אוהבים. ללכת אחרי היצירתיות שלכם, אחרי האנרגיות שלכם, אחרי השאיפות שלכם.
והייתי גם מציעה לנסות לסיים פרויקטים שהתחלתם, לא להשאיר דברים בלתי-גמורים. זה נראה לי חשוב: לסיים לימודים אקדמאיים שהתחלתם, לסיים עבודות אקדמאיות, לסיים כתיבת ספר, תכנון פרויקט.
הייתי גם מציעה לכם גם לדמיין לפעמים, בזמנכם הפנוי, את הקריירה שלכם – למרות שהיא לא תצא תמיד כפי שאתם מדמיינים. אבל לדמיין דברים שאתם רוצים זה דבר חשוב, וזה גם עוזר להשיג את אותם דברים. בטיפול הפסיכולוגי אני מציעה לאנשים לעשות זאת, ואלו גם חלק מהתרגילים בטיפול פסיכולוגי בהיפנוזה.
וגם אולי ללכת לטיפול פסיכולוגי כדי לברר לעצמכם מה השאיפות שלכם. מהם החששות שלכם. לקבל עידוד לעשות מה שאתם אוהבים לעשות וחשוב לכם לעשות. למצוא את היצירתיות שלכם ואת האנרגיות שלכם בעזרת אדם נוסף, שיקשיב לכם ויבין אתכם ויחזק אתכם.
אז עשו מה שליבכם חפץ. לכו אחרי הצרכים שלכם, אחרי המוטיבציות שלכם. אחרי האנרגיות שלכם. וכעבור כמה שנים תוכלו להסתכל אחורה ולהבין איזו קריירה בניתם לעצמכם. כי יכול להיות מאוד, שעכשיו אין זה ברור לכם ולאחרים מה אתם בונים. כמו ילד, שמתחיל לבנות בניין מקוביות, והוא נהנה, הוא מתלהב, והוא אינו צריך לדעת בסוף איך הבניין הזה ייראה. הוא עובד, הוא חושב, הוא שם קובייה על קובייה – זה מה שחשוב. בסוף, אם יהיה צורך בכמה שינויים בבניין – הוא יכניס כמה שינויים אחרונים, עד שיהיה מרוצה. ובסוף יהיה בניין מרגש של קוביות, שהוא יצר. כמו שבסוף תהיה לכם "קריירה", שאתם יצרתם. "קריירה" שהתחילה כמשהו לא ברור, לא מוגדר. "קריירה" שאולי בלבלה אתכם. אבל בסופו של דבר, כעבור כמה שנים, יש כבר קו ברור. נעשה ברור לאן שאפתם ומה השגתם בעזרת האנרגיות והעבודה שהשקעתם. ובעזרת הפידבק והקבלה שקיבלתם בחזרה מהעולם.
אני מקווה שעזרתי במעט ברשימה הזו למישהו או מישהי שיש להם היסוסים והתלבטויות לגבי כיווני הקריירה שלהם.
