רוצה להיות עם המתבגר שלי…
איך מתחברים למתבגרים?!

ההורים לא פעם זקוקים לילדים שלהם לא פחות מכפי שהילדים זקוקים להם. נכון, בגיל ארבע-חמש קל לשחק עם ילדים ולהיות איתם אחרי-הצהרים, אבל בגיל התבגרות לא פעם הילדים נראים אדישים להורים שלהם, ומתעניינים הרבה יותר בחברה, במחשב, או בבגדים.  וההורים מתוסכלים, ולא יודעים איך "להגיע" אל הילדים המתרחקים שלהם.

קודם כל: אל תדחיקו ותבטלו את הצורך שלכם להיות עם הילדים. הצורך שלכם לקשר הוא נכון וחיובי. אתם רוצים קשר כי אתם אוהבים את הילדים שלכם, וקשר איתם יעשה אותכם מאושרים. אתם רוצים קשר כי אתם רוצים לדעת מה קורה איתם. ואתם גם רוצים קשר כי אתם רוצים שהם יישענו עליכם ויבקשו מכם עזרה ועצה – אם הם צריכים. ובכך אתם צודקים: מחקרים אחרונים מוכיחים, שמתבגרים שיש להם קשר טוב לפחות עם אחד ההורים יתפתחו נפשית טוב יותר. קשר טוב עם ההורים מונע את ההסתבכויות המפחידות  של גיל ההתבגרות, כמו התמכרויות, נהיגה מסוכנת ואובדנות.

אני מציעה לנסות להיות איתם בקשר מתחילת גיל ההתבגרות, כבר מגיל 12-12, כשהם מתחילים להתכנס לתוך עצמם. זהו לעיתים הגיל הקשה ביותר, שבו המתבגר או המתבגרת עדיין מחפשים את זהותם העצמית וגם טרודים מאוד בהופעה החיצונית שלהם ובמצבם החברתי. דווקא בגיל הזה קשר נעים עם ההורה יכול לעזור מאוד, גם אם המתבגר לא יספר להורה את כל מה שמעיק עליו.

ואתחיל בכמה הצעות מעשיות לבילוי עם מתבגרים:

1. בלו איתם בקניית בגדים.  נכון, לקנות בגדים זו פעילות חומרית ונורא פשוטה. ונכון, הילדים ייצאו איתכם בשביל הבגדים ולא כדי להיות איתכם. אבל תוך כדי הקניה תבינו מה הם מרגישים לגבי עצמם ומה הטעם שלהם. תוכלו קצת לשוחח איתם על הבגדים ובכלל. וגם תתנו להם הרגשה, שאכפת לכם ממה שהם רוצים, ומה שהם רוצים כעת הם בגדים, כדי להרגיש שווים ויפים.  קחו אותם לחנויות שהם אוהבים, אבל הרשו לעצמכם להגביל את הקניה לסכום שנראה לכם. הם יכולים להשתתף גם כן בעלות – בעזרת דמי הכיס שלהם. שוב, העיקר כאן אינם הבגדים אלא הבילוי יחד וכל התהליך.
2. מסעדות ובתי-קפה – כן, עוד בילוי מושחת, אבל אתם רוצים את הילדים שלכם…  ואם אתם אוהבים לבלות במסעדות ובבתי-קפה, הרי גם ילדיכם ייהנו מכך. קחו אותם לאן שאתם והם רוצים ללכת. הזמינו עבורם מה שהם אוהבים, אבל בלי להגזים. תיהנו מהנוף יחד, מהאוכל, וגם תהיינה לכם הזדמנויות לשיחה ופטפוט.

וכאן עולה עוד בעיה: איך בכלל מדברים עם הילדים בגיל הזה?! אי-אפשר הרי בכלל לדבר איתם, הם כל-כך סגורים!

ובזה אתם צודקים. לא קל לדבר עם מתבגרים. הם חוששים שיחדרו אליהם ויאמרו להם שטויות מרגיזות. מבחינתנו, ההורים, הם כאילו בנו סביב עצמם חומה של הגנה, ובכל פעם שאנחנו ההורים, מתקרבים, הם מסתגרים עוד יותר. אחרי שניסינו להגיע אליהם הם עוד כועסים עלינו, ונותנים לנו תחושה, שאנחנו מתדפקים מול חומה סגורה. אנחנו מרגישים אז מתוסכלים, כועסים וחסרי-אונים. ואנחנו אז חושבים לעצמנו: "מה קורה כאן, אנחנו הרי ילדנו אותם לפני לא הרבה שנים… כבר אנחנו כל-כך מיותרים?!"

אין זו הרגשה נעימה כלל.

אז אני מציעה לעודד שיחה עם המתבגרים בשתי דרכים:

1. כשהמתבגר, או המתבגרת שלכם כבר פונים ומתחילים לספר משהו – השתדלו להתפנות ולהקשיב להם הקשבה מלאה. לא פעם אנחנו עצמנו , ההורים, עסוקים מאוד. וכשכבר, במקרה, המתבגרים שלנו פונים כבר אלינו ומספרים משהו בחצי חיוך – אנחנו מקשיבים להם בחצי אוזן, וממשיכים וממהרים למה שהיינו בתוכו באותו רגע… המתבגר הרי אינו בוחר מתי לפנות אלינו. אבל זוהי החמצה גדולה. כדאי, אם במקרה המתבגר כבר פונה מרצונו החופשי לספר לנו משהו – להשתדל ולהתפנות אליו. גם כדאי שההקשבה אליו אז תהיה טובה: לנסות להבין מה הוא מרגיש כשהוא מספר לנו מה שהוא מספר. לשאול אותו שאלות על מה שסיפר. להתעניין, להעיר הערות אוהדות ומתעניינות. לתת לו תחושה, שכדאי לבוא אלינו ולספר לנו דברים, כדי שבעתיד ישוב וירצה לספר לנו מה שעובר עליו. שנהיה כתובת עבורו. ואין זה משנה אם כעת המתבגר סיפר על נושא, שבעינינו הוא שולי ולא חשוב. הורים לפעמים רוצים לשמוע על הפרטים האינטימיים בחיי המתבגרים, על הסודות הגדולים של חיי החברה או האהבות. והמתבגר אולי סתם סיפר על שיעורי נהיגה, שהוא רוצה לקחת.  אבל עבורו שיעורי הנהיגה האלו הם מרכז העולם כעת, ולכן כדאי שנתחבר אליו. בעתיד הוא יבוא ואולי ירצה  לספר לנו על נושאים אחרים, ואולי גם על נושאים אישיים או אינטימיים יותר. העיקר הוא, שניצור אצלו תחושה, ששווה לבוא ולדבר עם אבא או עם אימא.
2. וכדי לעודד שיחה בכלל – ספרו גם אתם על מה שקורה איתכם. ספרו בארוחות או כשאתם מסיעים אותם, בקיצור, על אירועים קטנים, שקרו לכם. על הרצון שלכם לתכנן אירועים משפחתיים. שאלו לדעתם. ספרו על דברים מצחיקים שקרו לכם היום, או על חדשות ביטחוניות או פוליטיות מעניינות ששמעתם. אל תדברו יותר מדי, כי זה יעייף את הקשב המוגבל של המתבגרים שלכם, אבל תנו להם תחושה, שכדאי וטוב לדבר בבית הזה . אם אתם פותחים בשיחה חופשית, אתם מגדילים את הסיכוי שגם הם ירגישו חופשיים לספר על עצמם.

אני מקווה שעזרתי לכולנו בניסיון שלנו ליצור קשר עם המתבגרים שלנו, שאנחנו אוהבים ורוצים אותם. חשוב שנזכור, שעמוק עמוק בלב, כנראה גם הם לפעמים, אחרי כל העיסוקים שלנו, כנראה גם אוהבים אותנו… וככל שנהיה זמינים יותר ונעימים יותר – הם יתקרבו אלינו יותר.

כמובן, שאין זה מבטל את הצורך להציב גבולות, אבל על כך כתבתי ברשימה קודמת, ואמשיך ואכתוב על כך בעתיד. עצתי בעניין גבולות היא: בקיצור ולעניין. לא להיגרר לויכוחים ארוכים ומיותרים. אבל על כך, כאמור, ברשימות אחרות.