בניית קריירה אמיתית בטיפול הפסיכולוגי

המילה קריירה היא מילה לא נעימה. בעיני. כאילו המילה הזו אומרת: הצלחה מקצועית ממריאה, התקדמות מקצועית ענקית. לא סתם מסלול מקצועי רגיל. ובכל זאת המילה הזו עולה שוב ושוב בטיפול הפסיכולוגי, גם על-ידי נשים, וגם על-ידי גברים. נשים מניסיוני, מרבות יותר לקרוא להתקדמות המקצועית שלהן "קריירה".

ולא מעט נשים מגיעות לטיפול פסיכולוגי בשלבים בוגרים יותר של חייהן, ועסוקות בטיפול בשיחה על ה"קריירה" שלהן. האם לנשים קשה יותר להודות, שהן רוצות קריירה וזקוקות לה? שהן ק"רייריסטיות"?

כפסיכולוגית אני מעודדת נשים לדבר על ה"קריירה" שלהן, או  – על ההתקדמות המקצועית שלהן. על ההגשמה העצמית שלהן במקצוע שלהן. אני מעודדת אותן למצוא אפיק ל"קרייריסטיות" שלהן. במיוחד אם יש להן הרגשה, שהן לא עושות מספיק עם הקרייריסטיות של עצמן. שהן סתם "מתברברות". שהן לא עושות מה שהיו רוצות לעשות, שהן מבזבזות את הזמן של החיים שלהן, שהן לא מבצעות תוכניות שהן חושבות עליהן וחולמות עליהן. וגם – שהן לא מקבלות מספיק הכרה מאנשים, לא מוכרות מספיק.

הרצון להכרה ולהערכה מאנשים אחרים ביכולות הגבוהות  עולה גם הוא בטיפול הפסיכולוגי, ולי חשוב לתת לרצון הזה לגיטימציה. אנחנו בני-אדם, וככאלה אנחנו זקוקים לאנשים: להכרה שלהם, להערכה שלהם. גולמן כותב על זה בהבנה מקסימה, תוך שהוא מצטט מחקרים רבים, בספרו "אינטליגנציה חברתית". יש לגולמן ביטוי יפה בספר הזה: הוא כותב "אנחנו מחווטים (wired) לקשר". ואני אומרת זאת לנשים בטיפול הפסיכולוגי: "אנחנו מחווטים לקשר. זה טבעי שאת זקוקה להכרה."

מרכיב נוסף, שחשוב להדגיש בפיתוח של "קריירה" הוא, שהעשייה תורגש משמעותית, גם על-ידי האישה, שרוצה להתקדם, וגם על-ידי אלו, שצורכים את מה שהיא יוצרת ועושה. שיורגש, שמה שהאישה עושה – הם דברים נעשים מהלב, ושהם צלולים. שהעשייה והיצירה ירשימו אנשים לא בגלל רושם חיצוני מבריק, אלא באמת – כי תהיה בעשייה משהו מרגש, אמיתי. שהאישה תוכל לפתח  קריירה משמעותית באמת: קריירה שנעשית מהלב, ואז היא מדברת לאנשים. כמו שיש אדם, שבין אנשים הוא הוא-עצמו, ואז אנשים אוהבים אותו כי מרגישים בו משהו אותנטי, אמיתי. וזה נעים להתחבר לאדם כזה.

אז אני חייבת לשאול את המטופלת שלי בטיפול הפסיכולוגי: מה היא עשייה "צלולה" עבורך?? מה יהיה משמעותי, ונכון ומרגש עבורך לעשות??כי מה שמרגש אותך – ירגש גם אחרים. זה ברור, לא?

ואז, בגלל שאני אוהבת לרשום דברים בטיפול הפסיכולוגי, אני מוציאה דף, ואומרת למטופלת: "בואי נרשום מה שמשמעותי עבורך, שנדע". ואנחנו רושמות, כמו ברשימה שמכינים למכולת, רעיונות שעולים למטופלת בראש, שהם משמעותיים עבורה. דברים, שהיא רוצה לעשות. אני רושמת, ואני נותנת למטופלת את הרשימה הזו, ומציעה לה שתשמור אותה, ותתבונן בה מדי פעם. ובסוף הטיפול הפסיכולוגי אני גם מצלמת עבור עצמי את הרשימה הזו – חשוב גם לי לזכור מה המטופלת רוצה לעשות.

וכאן בדרך כלל עולה נושא חשוב נוסף בטיפול הפסיכולוגי בקשר להתנהלות הקריירה של האישה: שחשוב, כפי שוויניקוט כותב, שההתנהלות של הקריירה שלה תזרום. שהקריירה שלה תתנהל מתוך צורך פנימי,  שמחובר לתחושות של "העצמי" שלך, ולא מתוך הלחץ המוגזם לשיווק, או להראות תוצאות מהירות לאנשים אחרים. קריירה כזו מאפשרת גם עצירות, היתקעויות, ואי-התקדמות. כי כמו שוויניקוט כותב – רק כשאנחנו מרשים לעצמנו לעצור, ולחכות ליוזמה הפנימית הספונטנית שבאה מתוכנו – תבוא היוזמה הספונטנית האמיתית, היצירתית, הצלולה. היפה. וגם המרשימה – את האחרים. וגם את עצמנו. רק מתוך היכולת לעכב התקדמות, והנכונות לשאת אי-התקדמות – אפשר ליצור קריירה, שבאה ממקום אמיתי. קריירה לא לחוצה מדי.

וכמובן, שלא חייבים לפעול רק לפי ויניקוט, ורק לחכות לעשייה שתבוא באופן ספונטני ופנימי. יש מטלות, שצריך להכניס לסדר זמנים, למשמעת עצמית, כמו: ללכת לכנסים גם אם לא רוצים, להתקשר לאנשים שחשוב להתקשר אליהם, וכו'.. אבל באופן כללי – בקריירה אמיתית חשוב, אני אומרת למטופלת שלי בטיפול הפסיכולוגי, להקשיב לצרכים הפנימיים של עצמך. לדחיפות הפנימיות של עצמך. וגם לצורך לעצור שבא מתוך עצמך. גם אם זה יוביל אותך לאט יותר ממה שחשבת. אבל מצד שני – כשתעשי משהו – הוא יהיה אמיתי ומשמעותי. וצלול.  הוא יבוא באופן פנימי, מתוך עצמך, כאילו מעצמו – כך וויניקוט מתאר עשייה שקורית אחרי שאפשרנו גם לאי-עשייה לקרות.

יש מטופלות, שעבורן קריירה נתפסת כתהליך, שעלול לסכן את התא המשפחתי שלהן: את הדאגה שלהן לילדים שלהן, את ההשקעה שלהן בזוגיות שלהן. חשוב לדבר על כך בטיפול הפסיכולוגי ולהבין את מקורות החרדה הזו: איך ההורים שלהן שילבו קריירה ומשפחה? האם ההורים שלהן הזניחו אחד מהצדדים במשוואה הזו? אלו שאלות חשובות, וצריך לדבר על זה בטיפול הפסיכולוגי. רוב הנשים רוצות להתקדם בקריירה תוך כדי השמירה על המשפחה והזוגיות. אני אומרת להן, שלדעתי זה אפשרי. אני מנסה בטיפול הפסיכולוגי לעזור להן להיזכר בנשים, שהן מכירות, שכן הצליחו לשלב קריירה עם זוגיות טובה ומשפחתיות מלוכדת. בדרך כלל המטופלות מוצאות דוגמאות כאלו. המטופלת לרוב גם מוצאות דוגמאות לנשים, שלא התקדמו בקריירה שלהן, וגם חיי המשפחה והזוגיות שלהן לא היו משהו… אגב, מחקרים של השנים האחרונות מראים זאת: נשים מצליחות יותר מקצועית גם מצליחות יותר בזוגיות שלהן (זו רשימה, אז אני מרשה לעצמי לא להביא כאן את הרפרנס המדויק. אביא אותו אם צריך).

אני אסיים כאן. אני מקווה, שעזרתי לכן להבין איך אני עובדת בטיפול הפסיכולוגי עם נשים, שאינן שבעות-רצון מהקריירה שלהן. ואגב, רוב מה שכתבתי כאן – נכון גם לגבי גברים.  מניסיוני בטיפול הפסיכולוגי בגברים – גם הם זקוקים לעיתים קרובות לעידוד ממני, כפסיכולוגית, ללכת אחרי השאיפות המקצועיות והקרייריסטיות שלהם. גם הגברים זקוקים לחשיבה המשותפת שקורית בטיפול הפסיכולוגי, שתעזור להם ליצור לעצמם קריירה אמיתית, וצלולה, שהם ואנשים אחרים יתפעלו ממנה ויאהבו אותה.