לפעמים יש לנו רעיונות שטורדים את מוחנו בלי סוף. אנחנו ממש לא מבינים מה הרעיונות האלו רוצים
מאיתנו. אנחנו מעדיפים אז לסלק את הרעיונות האלו מראשנו.
למשל: רעיונות על טיולים בחו"ל. או רעיונות על עיצוב הבית מחדש. או רעיונות על שינוי עבודה והתחלה של עבודה אחרת, מעניינת יותר.
"לכו ממני," אנחנו אומרים לרעיונות שלנו, "תניחו לי במנוחה, מה אתם מטרידים אותי ככה באמצע החיים שלי?! יש לי מספיק מה לעשות בלעדיכם!"
אבל לרוב הרעיונות האלו אינם עוזבים אותנו. הם ממשיכים ומטרידים.
מה בעצם רוצים הרעיונות החדשים האלו? הם רוצים שנתייחס אליהם ברצינות. הם רוצים שלא נבטל אותם.
הם רוצים שנכניס אותם לחיינו.
שנעשה אינטגרציה בינם לבין התפיסות שלנו על עצמנו.
כי אם התפיסות שלנו עד עכשיו היו שאנחנו לא זקוקים לטיול בחו"ל, או לעיצוב הבית או לשינוי עבודה – הרי עכשיו נצטרך לשנות את חיינו. נצטרך להתאים את עצמנו לדרישות החדשות האלו, שנפשנו מציגה בפנינו דרך הרעיונות הטורדים והחוזרים האלו.
מפני שלמעשה אלו רעיונות טובים. אלו רעיונות של צמיחה, של יצירתיות, של התחדשות.
נכון, לא קל לצמוח.
לא קל להתרגל לחיים חדשים. להתחיל התחלות חדשות. לשנות עבודה, להיות חרוצים יותר ולדרוש מעצמנו יותר.
אבל זה אפשרי.
ואם "ניכנע" לרעיונות האלו, אם נסכים לבסוף לשלב אותם בחיים שלנו – פשוט נהיה מאושרים יותר ושלמים יותר.
נכון, אולי נצטרך לעבוד קשה יותר. אולי נצטרך להתמודד עם קודי לעזוב מקומות נוחים. אולי נצטרך להוציא כספים, שאנחנו חוששים להוציא. אולי נצטרך לכתת רגלינו בחנויות כדי לעצב את הבית מחדש.
נצטרך להתמודד עם מכשולים שונים, חיצוניים ופנימיים.
אבל ההתמודדות הזו תהיה חלק מהצמיחה שלנו בחיים. ההתמודדות הזו היא הכרחית כדי לברוא את עצמנו מחדש. או לפחות כדי להתחדש. כדי שלא נהיה בסטגנציה (=קיפאון, עמידה במקום) אלא בזרימה, בהתפתחות.
