נשים אוהבות בתים מסודרים, וזה טבעי: האישה מחונכת מגיל צעיר לדאוג לבית שלה ולטפח אותו. כשאישה מספרת לי בטיפול הפסיכולוגי, שהיא מתוסכלת מכך שהבית שלה אינו מסודר – אני לא מנסה לומר לה, שתוותר על הרצון שהבית יהיה מסודר ונקי. אני מנסה לעזור לה למצוא שביל ביניים.

אני חושבת יחד איתה איך לא להיות פרפקציוניסטית, ולצפות שהבית יהיה כמו "בית-מרקחת" – כלומר מסודר ונקי כל הזמן, אבל גם איך אפשר לגרום לכך, שהבית יהיה מסודר ונקי  – יחסית. כלומר – די מסודר ונקי. הפסיכואנאליטיקאי דוונלד וויניקוט לימד אותנו שיעור חשוב בנוגע להורות, שאפשר ליישם אותו גם בנוגע לסידור הבית. וויניקוט לימד אותנו, שאימא אינה צריכה להיות מושלמת – מספיק שהיא תהיה good enough mother.

כך גם אישה יכולה לצפות, במיוחד בתקופה שבו היא מגדלת ילדים קטנים ומשתדלת גם להיות אמא טובה-למדי (זה התרגום בעברית למושג של וויניקוט), שגם הבית יהיה יחסית מסודר ונקי, ולא מושלם. כי אם היא לא תווצר לעצמה, הרי גם אימא טובה-למדי ורעיה-טובה למדי לבעלה היא לא תצליח להיות, אבל על כך ארחיב אחר-כך.

ולמה בכלל נזכרתי בנושא הזה? מפני שעכשיו, בשעה  04:45 לפנות בוקר (אני משכימת-קום לאחרונה…), גמרתי לסדר את המטבח והסלון בבית שלי – ואני מרגישה מצוין עם עצמי, שהמטבח והסלון מסודרים ונקיים יחסית. לא לגמרי.  לא סידרתי לגמרי הכל – מפני שאין לי חשק לסדר ולנקות יותר… למדתי, מניסיון חיי, ומהידע המקצועי התיאורטי שלי, שלא כדאי לסדר דברים שאין לי חשק לסדר אותם – כי זה סתם ירגיז אותי.

וחשוב לציין כאן, עובדה חשובה ביותר: אני קולטת יותר ויותר לאחרונה, דרך המפגשים שלי עם גברים בטיפול הפסיכולוגי בקליניקה, שגם הם זקוקים לא פעם לבית מסודר. ישנם גברים מסוימים, לרוב גברים עם נטיות פרפקציוניסטיות, שמתלוננים מאוד על נשים, שאינן שומרות בית מספיק מסודר ונקי. גברים אלו אינם יודעים כיצד להתייחס לבלגן והלכלוך, שהם חווים בבית: מצד אחד לפי תפקידי המינים המסורתיים הם מצפים, שהאישה תסדר, ומצד שני – האישה אינה מסדרת ומנקה מספיק, לפי הציפיות שלהם… וכך גברים אלו לעיתים תופסים יוזמה ומסדרים ומנקים בעצמם, וגם – מורידים, במשך הזמן, סטנדרטים לגבי הניקיון והסדר בבית. כי לפעמים לגברים האלו יש ציפיות ממש מוגזמות לגבי הסדר בבית, במיוחד כשהאישה שלהם בתקופה שיש תינוקות וילדים קטנים, וגם כך היא מרוטה, ולחוצה ומלאה תפקידים לעייפה.

וכמובן, שחשוב לסיום להזכיר גם את הגברים, שסובלים מנשים מסודרות מדי: גברים אלו כועסים על הנשים, ומרגישים, שהן אובססיביות מדי לגבי הבית. לעיתים קרובות הגברים האלו באמת צודקים לגבי האובסיסיביות המוגזמת של הנשים לגבי הסדר והניקיון בבית… הבעיה היא, שהם אינם יודעים כיצד להרגיע את האישה ולהנמיך את הסטנדרטים הגבוהים מדי, שהיא הציבה לעצמה… כדי לעזור לאישה להתגבר על הנטיות האובסיסיביות שלה לסדר וניקיון כדאי לפנות לטיפול זוגי או אישי קצר – במידה והאישה מסכימה לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לטפל בבעיה.

הבעיה היא, שנשים אלו, שיש להן נטייה אובססיבית לסדר וניקיון אינן מודות, שהן מגזימות בסטנדרטים שלהן. הן מתווכחות עם בעליהן, ומציגות בפניהם את האובססיביות שלהן כתקינה – למרות שבסתר ליבן הן יודעות, שהן מגזימות, ושברדיפתן המתסכלת אחרי הסדר והניקיון הן פוגעות בבעליהן, בעצמן ובילדים שלהן. הילדים נפגעים מהרדיפה המוגזמת אחרי הסדר והניקיון מפני שרדיפה זו גורמת לאימא לכעוס עליהם יותר מדי, וגם מתישה את האימא – וכך מפריעה לה לתת תשומת-לב רגשית לילדים. וילדים כידוע, זקוקים מאוד לאימא רגועה, שמחה, שיכולה מדי פעם לתת להם תשומת-לב רגשית…

האם סיכמתי בכך את כל נושא הסדר והניקיון בבית? לדעתי הנושא הוא רחב וחשוב יותר מהרשימה שכתבתי כאן, אבל אולי אוסיף וארחיב עליו בעתיד באתר שלי. ואגב, כתבתי  בנושא זה פרק מצויין בספרי, שעומד לצאת עוד מעט, ונקרא "94 כלים לאושר". למי שמתעניין: הספר ייצא גם כספר רגיל, ויהיה בחנויות,  וגם כספר דיגיטלי. כספר דיגיטלי אפשר יהיה לרכוש אותו דרך האתר הזה.