המושג של זרימה הוזכר לא פעם בספרות המקצועית ובספרי העזרה העצמית. זרימה היא מצב שבו אדם שקוע בעיסוקו כך שהוא שוכח כמעט את עצמו. הוא מרוכז בעיסוקו. העיסוק יכול להיות עבודה, מפגש חברתי, טיול או תחביב. האיש שטבע מושג זה הוא צ'כי בעל שם ארוך מדי. כתבתי עליו בספרי.

הזרימה היא מצב אליו שואפים גם האנשים המתרגלים act . Act הם ראשי התיבות של acceptance commitment therapy. למעשה גישה זו היא סוג של סיביטי, כלומר טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי.

ה-act מציע, כפי שאפשר להבין משמו, לקבל את הקשיים שלנו ובמקביל להתחייב לפעול למימוש הערכים החשובים שלנו.

וכאן נכנס מושג הזרימה. כאשר אדם עוסק בעיסוק, התואם את ערכיו, הוא יכול לחוות זרימה. הוא יכול לרגעים לשכוח את עצבותו, או את הצורך האובססיבי לעשות טקסים, או את הבעיות הזוגיות שלו.

הזרימה עוזרת לו להדחיק, במובן החיובי של המילה. וכבר כתבתי על כך בספרי – הדחקה טובה היא מנגנון הגנה מבורך שלא תמיד מעריכים אותו מספיק. בזכותו של פרויד למדנו לדבר, לשפוך את אשר על ליבנו. פרויד הציע זאת כאשר הנשים שבהן טיפל בוינה – הדחיקו יותר מדי, בהדחקות שלא עבדו היטב עבורן, וסבלו מסימפטומים מביכים בגלל ההדחקה הזו.

כיום אנחנו מוצפים באנטי הדחקות. בתוכניות הריאליטי אנשים מדברים על עצמם המון. המלל הפך להיות דומה לטיפול פסיכולוגי. נכון, לפעמים זה עוזר למדבר. ולפעמים הדיבור פותח פצעים שעדיף היה שלא להיזכר בהם. אין פה חוקים – כל מקרה לגופו.

אני רוצה לסיים ומנסה להיזכר היכן התחלתי. בנושא הזרימה וה-act.

האם אתם איתי עדיין?

לסיום אשאל אותכם:

באילו מצבים אתם נמצאים במצב זרימה?

ולא פחות חשוב: מהם הערכים שלכם, וכיצד תוכלו לממש אותם?

ולבסוף, לא הכל ורוד. איני רוצה להישמע כמו מנטור אמריקאי. החיים מורכבים מאוד לעיתים והצבע הורוד תמיד מצוי רק בצנצנת הצבע הורוד של המצייר.

ה-act הוא שיטה שאינה מונעת מאיתנו סבל. מצב הזרימה לא יכול להיות כל הזמן איתנו.

אבל בכל זאת רציתי לספר לכם מעט על מושגים אלו.

האם כתיבת הפוסט הזו עזרה לי לזרום? כן. ובסגנון פולני גם אוסיף – אני בהחלט לא תמיד זורמת. ממש לא. אבל כשזרמתי היום כששרתי למצלמה הביתית שלי בנייד, עלה בי רעיון הפוסט הזה.