אני שבה וקוראת עכשיו בספר הענק והבסיסי של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, ספרו של Barlow, לצורך הכנה של תוכנית להתמודדות עם הפרעת פניקה.
ושוב אני נוכחת לדעת, עד כמה טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא טיפול חשוב.
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא חשוב מפני שהוא מעשי כל-כך.
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא חשוב מפני שהוא נותן לפציינט דרכים כל-כך טובות להתמודד עם הקשיים שלו, בין אם מדובר בחרדה חברתית, או בדיכאון או בהפרעת פניקה.
בטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי אנחנו מוסיפים מרכיבים מעשיים, שאינם קיימים בשום טיפול אחר, כמו:
- מתן הסברים מפורטים מצד הפסיכולוגית על הבעיה ועל הדינמיקה של הבעיה
- רישום של הבעיות, על כל המרכיבים הקטנים והמפורטים של מה שקורה לאדם הסובל.
- אימון והתנסות בדברים שקשים בבית ובקליניקה, עם המטפל
- דיווח מפורט של המחשבות וההרגשות
- לימוד טכניקות של הרפיה והרגעה, שמשמשים בעיתות של מתח וחרדה
- התקדמות איטית, מדרוגת ומתוכננת
- מתן ציונים ומספרים לבעיות שלנו ולהתקדמות שלנו
אין ספק לטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי יש ערך רב. לדעתי צריך לשלב אותו עם עוד גישות נוספות, אבל אסור להתעלם ממנו.
חשוב לציין, שבטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי הפציינטים נדרשים לעבודה ומאמץ בבית. יש להם "שיעורי בית". אבל כמו תמיד בחיים, גם כאן – מי שמתאמץ ומשקיע – מתקדם יותר. והרי לשם כך אנשים הגיעו לטיפול – כדי להתקדם. כדי להתגבר על הקשיים, החרדות והדיכאונות שלהם.
כדי להשתנות.
