מהו משחק עבור הילדים? לשם מה הם זקוקים למשחק? תילי-תילים של מאמרים וספרים נכתבו על השאלה הזו, שאני מעלה כאן, אבל כפסיכולוגית קלינית, המטפלת בילדים במשחק – אני מעידה על עצמי, שעבורי זוהי חוויה מיוחדת לצפות בילדים, המגיעים לטיפול במשחק. הצפייה בילדים, שנעשית על-ידי כפסיכולוגית בטיפול בילדים – היא צפייה מרתקת. אני בעצם רואה מול עיני איך הילד מבטא בפגישה את רגשותיו, את קשייו ואת הכאבים הכי גדולים שלו – אבל בצורה סמלית, ומבלי שהוא עצמו אפילו מודע לכך, שהוא מבטא את כאביו. מבחינתו – הוא רק משחק…
תפקידי כפסיכולוגית הוא קודם כל לצפות, להיות עדה דוממת וערנית למה שהילד עושה. אחר-כך אני מתערבת ומעירה הערות, שואלת שאלות. אבל אני משתדלת לא להתערב יותר מדי. אני מעדיפה שלא לומר פירושים מסובכים או הסברים פסיכולוגיים שיהיו קשים לילד להבנה ולעיכול. מניסיוני בטיפול במשחק בילדים – הם לפעמים ממש סובלים מהתערבויות מיותרות כאלו במהלך המשחק שלהם.
ילדים קודם כל צריכים לדעת במהלך המשחק ששמים לב למה שהם עושים. אחר-כך הם צריכים שיבינו אותם, אבל יבינו אותם בשקט, או מקסימום – בתגובות שקטות של צחוק, השתתפות מסוימת במשחק או הבנה בחיוך למה שהם עושים. הם זקוקים רק לזה לרוב – לליווי השקט הזה לעבודה היפה של המשחק שהם עושים בעצמם. שיתנו להם לעבד את הקשיים שלהם, את התיסכולים שלהם, ואת הכעסים והפחדים שלהם לגבי החיים.
