אסרטיביות של הורים מול ילדיהם המתבגרים

האם אנחנו מסוגלים לפתוח את הפה שלנו מול המתבגרים שלנו? האם אנחנו מסוגלים לשכנע אותם בצדקתנו?

ואיני מתכוונת בביטוי "לפתוח את הפה" להתפרצות חסרת-שליטה או קריאת שמות  (כמו "דפוק" , "נצלנית" וכו'). אני מתכוונת לאסרטיביות אמיתית. אני מתכוונת לאסרטיביות ,שתאפשר להורים להסביר את עצמם מול הילדים שלהם בבהירות – כך שהם יקשיבו באמת ויבינו את הצדק של ההורים, ולא רק את הצדק של עצמם.

המושג של אסרטיביות אינו חדש. זהו מושג מדובר בעולם הפסיכולוגיה ובעולם של ספרי העזרה העצמית. אני, למשל, קראתי לפני יותר מעשרים שנה את ספרה הידוע של רבקה נרדי, "אשה בזכות עצמה", שמלמד כישורי אסרטיביות.

אז אם אסרטיביות היא מושג ידוע כל-כך – מדוע בכל זאת הורים למתבגרים אינם מצליחים להיות אסרטיביים מול הילדים שלהם? מדוע הם אינם מסבירים את עצמם, כך שיישמעו צודקים לעצמם ולמתבגרים שלהם? מדוע הם אינם מצליחים לשכנע – כמו שעורך-דין טוב מצליח לשכנע בבית-המשפט? כמו שאל פצ'ינו, בסרט "ניחוח אישה", עמד ונאם בפני בית-ספר מתנשא שלם, והצליח לשכנע אותם?

מפני שאסרטיביות אינה רק טכניקה.

אסרטיביות דורשת מאיתנו  אומץ. אסרטיביות דורשת מאיתנו להתנער מהפחדים שלנו להיות חזקים מדי ולפגוע במתבגרים שלנו. אסרטיביות גם דורשת מאיתנו זריזות ויכולת לשונית ומילולית טובה. אסרטיביות  דורשת מאיתנו הכרה בערך עצמנו והכרה בערך החלטותינו ודעותינו – לפחות לגבי הנושא, שעליו אנחנו מתווכחים עם המתבגרים שלנו. ואסרטיביות דורשת מאיתנו לא לפחד מעימותים, ולדעת, שנוכל לנהל אותם בצורה נכונה, שאינה פוגעת מדי בילדים שלנו ובנו.

ולא תמיד יש לנו את כל היכולות האלו.

לפעמים אנחנו לא יודעים להסביר את עצמנו בצורה ברורה וחדה.

לפעמים אנחנו עייפים מכדי לעמוד על שלנו.

לפעמים אנחנו כל-כך מתרגזים על המתבגרים – ואז אנחנו מאבדים את היכולת המילולית והשכלית, שדורש מענה אסרטיבי ברור ומנומק.

אבל הורה, הלומד להיות אסרטיבי מול המתבגר שלו, יכול לקבל כמה יתרונות חשובים:

• הוא יצליח לשכנע יותר את המתבגר/ת שלו בצדקתו, ולהוביל אותם למקום הנכון.
• ההורה עצמו ירגיש חזק יותר ולא מובס מול הויכוחים וההשגות הרבים, שמעלים המתבגרים בגיל הזה.
• המתבגר/ת יקבלו הורה חזק ומרשים, היודע לעמוד על שלו. הורה כזה, שהמתבגר יכול להעריך אותו – ישמש מודל לחיקוי וגם יעורר רצון במתבגר/ת לפתוח את הלב ולספר מה סודות, התלבטויות וקשיים.

ולסיום, כמה טיפים לאסרטיביות של ההורים מול המתבגרים שלהם:

1. דברו בזמן שגם אתם וגם המתבגר/ת שלכם מסוגל להקשיב – לא כשאתם או הוא כועסים מדי.

2. שמרו על טון שקט יחסית. אמרו גם למתבגר/ת שלכם שאינכם מסכימים למילים פוגעות ולהרמות קול בזמן השיחה – הם יכבדו אתכם על כך.

3. הסבירו את עצמכם בבירור אבל בקיצור – מתבגרים אינם אוהבים לשמוע "מגילות ארוכות".

4. תארו את רגשותיכם, והבינו את הרגשות שלהם.

5. נמקו את עמדתכם באופן רציונלי ומנומק היטב: מתבגרים מתרשמים מהסברים אינטלקטואליים מנומקים ואינטליגנטיים

6. קבלו את הטיעונים, שבהם המתבגר/ת צודקים, והודו בטעויות שלכם.

7. נסו להגיע איתם בסוף השיחה לפשרות ולפתרונות מתאימים.

8. אמרו למתבגר/ת, שתבדקו יחד את מה שהחלטתם, ותראו מה עובד ומה לא. שאם יהיה צורך בעתיד ישונו ההחלטות, בהתאם להתפתחויות.

חשוב לי לדעת האם אתם מרגישים, שהרשימה הזו  משמעותית עבורכם,  ובהמשך – האם היא השפיעה על היחסים ביניכם לבין המתבגרים שלכם.

אז אנא כתבו את תחושותיכם כאן למטה – אשמח לקרוא את תגובותיכם, וגם לענות!