ויקטור פרנקל, המוכר לכולנו מספרו החשוב "האדם מחפש משמעות" כתב משפט יפה. הוא כתב: "אני נאבק משמע אני קיים".
בשונה מדה-קרט, הפילוסוף הצרפתי שכתב "אני חושב, משמע אני קיים", פרנקל רואה במאבק סימן לחיים חיוביים ומשמעותיים.
אני אוהבת את המשפט הזה של ויקטור פרנקל. פרנקל בעצם אומר לנו: אתם לא חייבים להיות מאושרים בחיים שלכם. אתם לא חייבים להיות ללא בעיות. אבל – הילחמו למען חייכם. למען חיי האנשים החשובים לכם. למען מטרות החשובות לכם. הילחמו. אל תיכנעו.
כולם, כמעט, מכירים הרי את סיפורו של ויקטור פרנקל בתקופת השואה: פרנקל שרד את מחנה הריכוז בשואה מפני שאמר לעצמו שיש משמעות לחייו. הוא בנה עבור עצמו מטרות שלמענן כדאי להמשיך ולחיות בסבל הגופני והנפשי הנורא של מחנה הריכוז. בניגוד לאסירים אחרים, שנשברו, וחלקם אף התאבדו כי לא יכלו לשאת את הסבל הנורא – פרנקל החליט להמשיך לחיות עבור המטרות שיגשים אחרי שישתחרר ממחנה הריכוז. וכפי שכתב, העובדה שהציב לעצמו משמעות עבורה כדאי לחיות – אפשרה לו להמשיך ולשרוד במחנה הריכוז.
אז מהן המטרות שלכן? מה גורם לכם לסבל ולקושי ועבור מה אתם רוצים להילחם ולהיאבק?
אל תצפו לחיים מושלמים עבור עצמכם. חיים מושלמים כנראה כמעט ולא קיימים. אולי לכמה דקות, אבל לא יותר מזה. החיים מלאים קשיים, ותסכולים.
אבל עמדת המאבק יכולה לעזור לנו להרגיש טוב יותר. במקום להיכנע ולהידרס תחת הקושי והריחיים של הקשיים, אנחנו יכולים להחליט להיות אקטיביים. להיאבק. להילחם למען המטרות שחשובות לנו. לפעמים המטרות הן בריאות טובה יותר, או זוגיות טובה יותר, או הורות טובה יותר. או שיפור בפרנסה. אנחנו נילחם. לא נשב סתם ונבכה על מר גורלנו.
ועצם המאבק ייתן טעם ומשמעות לחיינו.
המאבק יגרום לנו להרגיש טוב עם עצמנו.
וכן, גם בטיפול פסיכולוגי אנחנו נאבקים. אנחנו נאבקים בשדים של עצמנו. בבעיות שקפצו עלינו, בלי שהזמנו אותם. בקשיים ביחסים הבין-אישיים. אנחנו נאבקים עד שהים נרגע ואפשר להמשיך לשחות בשקט יחסי. עד למאבק הבא.
