כולם יודעים, שגם אם מצליחים לרדת במשקל בעזרת דיאטה, לא קל לשמור על השגי הירידה. כן, הסטטיסטיקה בעניין אינה מעודדת: יותר מתשעים אחוז יחזרו למשקל הקודם שלהם. אבל, לא הייתי מתייאשת. כפי שאומרים גם בקבוצות לירידה במשקל: לשמור על המשקל הוא משימת חיים. למי שאוהב אוכל, בחברה שבה יש יחסית שפע אוכל – לשמור על המשקל הוא מאבק תמידי.
במה אני, כפסיכולוגית קלינית, יכולה לעזור? ומה אני יכולה לחדש לכם כאן?
קודם כל, לאחרונה קראתי לא מעט ספרות בנושא. כן, אני מאמינה בידע. ככל שנחשפתי ליותר ספרות, למדתי עוד ועוד דרכים לשמור על המשקל. למשל כעת אני קוראת ספר חמוד וחכם, אשר מסביר איך שומרים על הדיאטה באמצעות תכנון הסביבה שלנו – כן, הסביבה הפשוטה של המטבח, העבודה, המסעדה שבה אוכלים. לפני כן קראתי ספר שנקרא "דיאטת הלחם", של אולגה רז, ששבר לי כמה מיתוסים, למשל שאין זה לא בריא להשתמש בממתיקים מלאכותיים. במקביל אני משתמשת לעצמי בספר "הדיאטה הסינית" של ליאורה חוברה, וכמובן שאיני שוכחת את המסר הפשוט והחביב של הספר "נשים צרפתיות אינן משמינות". חוץ מזה קראתי ספר נוסף, שאת שמו אני לא זוכרת, ואני גם סתם עוקבת אחרי טיפים שניתנים בעיתונות.
יותר ויותר אני רוצה לעזור לנשים וגברים, הרוצים לרדת במשקל – גם מפני שאני עצמי עברתי מאבק במשקל שלי, מפני שעודף משקל מהווה סכנה בריאותית בגילאים מסויימים, וגם כי תמיד המשקל עניין אותי – כשהתגוררתי בירושלים עבדתי בבית החולים "הדסה " הר-הצופים, במרפאה להפרעות אכילה ובמחלקת ילדים, שם טיפלנו בהפרעות אכילה.
אז אם קשה לך, אם את או אתה רוצים מקום שקט ופרטי שבו תוכלו לדבר על האתגר הזה, לקבל עידוד, הקשבה הבנה וגם עצות מבוססות-מחקר וניסיון של שנים – טלפנו אלי. אני כאן. אשמח לעזור.
אז בברכת שנה חכמה, שנה שבה ניהנה מאוכל אבל גם נדע להיזהר מסכנותיו, אפרד מכם. עכשיו התחזית ברדיו מספרת, כי מחר יהיה קר, וגשם: אני חושבת על מרק, ומקווה שהקצפת, שממנה אטעם – תהיה מדודה.
בברכה, ממני,
רחל בר-יוסף-דדון
