ישנה סדרת ספרים מפורסמת שנקראת "גברים ממאדים ונשים מנוגה" שכתב ד"ר ג'ון גריי, והייתי רוצה להשתמש בתבנית המחשבה הזו שלו, אבל הפעם על קבוצת אוכלוסייה אחרת: על ילדים והורים, או בכלל – ילדים ומבוגרים.

ולמה  אני מתכוונת? אני מתכוונת לכך שבין מבוגרים לילדים יש הבדלים מהותיים, שיכולים להסביר לא מעט חיכוכים, כעסים וחוסר הבנות שביניהם. חשוב לדעתי להבין את ההבדלים המהותיים האלו משום שהבנתם תעזור לכל מבוגר, שמתמודד עם ילד, להבין חלק לא קטן מההתנהגויות שמרגיזות, מביכות או מתסכלות אותו אצל הילד. זה יעזור לו להבין שהילד לא עושה לו משהו "בכוונה" או "דווקא", אלא עושה את מה שהוא עושה – כי הוא ילד, וככה בדרך כלל מתנהגים ילדים. ההבנה הזו כמובן יכולה גם לעזור לא רק להבין את ההבדלים, אלא גם לחשוב איך מגשרים על פני הפערים האלו.

כך גם הסדרה "גברים ממאדים ונשים מנוגה",שכתב גריי, המחישה עד כמה חיכוכים מסוימים בין בני-זוג, קורים לאו דווקא בגלל שלזוג המסויים הזה יש בעיה – אלא בגלל שהחיכוכים ביניהם נובעים מהבדלים בסיסיים בחשיבה, בצרכים ובדרך ההתנהגות של שני המינים האלו.

כך קורה לי לא פעם, גם בטיפול זוגי וגם בטיפולים של ילדים ומתבגרים מסבירה להורים, ולילדים, או לחילופין, בטיפול זוגי – לבני הזוג, שהפערים האלו שהם רואים ביניהם אינם קשורים לבעיות פתולוגיות כאלו או אחרות של בני-הזוג, או של הילדים, אלא פשוט למאפיינים בסיסיים של גברים ונשים, או של מבוגרים וילדים.

אחרי ההקדמה הזו אני רוצה באמת לנסות לשרטט כמה מההבדלים הבסיסיים שאנו יודעים שקיימים בין הורים לילדים. חלקם מן ההבדלים ידועים מן המחקרים, וחלקם – מבוססים על ניסיוני האישי והטיפולי.

ואולי אתחיל קודם עם כמה הבדלים שהרבה מבוגרים רואים, ולא פעם מתרגזים בגללם על הילדים:

1. לילדים לא חשוב אם הבית מסודר ונקי או לא, למבוגרים – כן.
2. ילדים חוששים ממאכלים שנראים מורכבים או מוזרים – מבוגרים אוכלים אוכל מסובך ומתוחכם יותר.
3. ילדים מפחדים מחושך, מלהיות לבד, מרעשים פתאומיים – מבוגרים הרבה פחות.
4. ילדים תלותיים – המבוגרים עצמאיים יותר.
5. ילדים (ובנים יותר) נוהגים להגיב באלימות, פיזית או מילולית, לעיתים כשהם פגועים או רוצים להראות עליונות, מבוגרים הרבה פחות.
6. ילדים סגורים יותר ומתקשים יותר להסביר את עצמם או לספר על מה שקרה להם, ובמקום זה הם מבטאים את מה שמעיק עליהם בכעס, שתיקה, הימנעות מאכילה או בכי.
7. ילדים לפעמים מתעקשים על מה שחשוב להם, ולא שמים לב ולא מתחשבים בצרכים של ההורים או של ילדים אחרים.

ואם נבדוק מתחת לפני השטח של ההתנהגויות האלו, נגיע גם למנגנונים אישיותיים שהם שונים אצל ילדים ומבוגרים, והם אולי אלו שמסבירים את ההבדלים ההתנהגותיים, שלפעמים מרגיזים אותנו. המנגנונים האישיותיים השונים האלו לקוחים מתוך נתונים של תוצאות מבחן הרורשאך , מבחן "הכתמים" המפורסם, הבודק את התגובות של האדם מול גירויים עמומים במצבים שאינם מוגדרים היטב.

כך למשל בתוצאות מבחן הרורשאך ניתן למצוא כי:

1. לילדים יש פחות כוחות התמודדות יחסית למבוגרים.
2. ילדים נוטים להיות מופנמים יותר, כלומר קשה להם יותר לדבר ולהסביר את עצמם.
3. ילדים נוטים יותר להימנעות יחסית למבוגרים, כלומר להתרחק ולהיזהר ממצבים לא מוכרים או לא אהובים עליהם.
4. ילדים נוטים להגיב בצורה רגשית ללא חשיבה רציונלית. כלומר,
5. ילדים מתייחסים פחות לבני-אדם סביבם, ונוטים להיות אגוצנטריים יותר, כלומר לראות את עצמם כמרכז העולם.
6. ביקורת המציאות שלהם נמוכה יותר, והם נוטים יותר לחשיבה לא-מקובלת ומוזרה. או במילים אחרות: הם יראו דברים שונה מכפי שמקובל לראות אותם בעולם המבוגרים ובצורה יותר יוצאת דופן ולא מקובלת.

אז בפעם הבאה שאנחנו נדהמים מההתנהגות המוגזמת, או הלא-מסודרת, או האנוכית של הילדים שלנו –בואו נזכור את ההבדלים האלו, ושההבדלים האלו ייעלמו עם הגיל, ככל שהם יגדלו.

אז איך כדאי לנו, המבוגרים להתמודד עם ההבדלים האלו, כשאנחנו ניצבים מול התנהגויות שמכעיסות או מתמיהות אותנו?

כמובן שקצרה כאן היריעה לפרט את כל דרכי ההתמודדות, אבל בקצרה אנסה לומר כך: בואו ננסה מצד אחד – להבין אותם ולנסות לנחש מה מתרחש כרגע אצלם במחשבות וברגשות, ומצד שני – גם להציב להם גבולות, אם יש בזה צורך.

וכאן אולי המקום לציין שמחקרים אחרונים של פונגי ושותפיו מראים, כי אם אנחנו רוצים לעזור לילדינו לווסת את עצמם ולשלוט טוב יותר על התנהגותם (ואיזה הורה לא רוצה בזה) – חשוב שבזמן סערה רגשית או עימות ננסה להבין מה הם מרגישים וחושבים, ומה אנחנו מרגישים וחושבים – ונאמר להם את זה. כך הם ילמדו לחשוב ולהבין את רגשותיהם טוב יותר, ולא רק להתנהג לפיהם, ויוכלו לשלוט על עצמם טוב יותר. ויתרון נוסף יצמח מכך שנראה להם את רגשותיהם ורגשותינו בזמן עימות, והוא – שזה ירגיע גם אותנו, המבוגרים.

אז בבקשה תזכרו : ילדים שונים ממבוגרים, הם שונים מאיתנו. ועד שהם יגדלו, ויידעו להיות מתחשבים יותר ושולטים יותר על עצמם – הם בכל זאת חמודים ומתוקים, ואחריותנו לגדל אותם הכי טוב שאנחנו מסוגלים.

מקורות:

1. גריי, ג'ון. (1999) מאדים ונוגה יחדיו לנצח.ת"א, אור-עם.
2. Exner, J.E. (2001) A Rorschach Workbook for the Comperhensive System. Rorschach Workshop.
   3.Fonagy, P. Gergely, G. Jurist, E.L. & Target, M. (2002) Affect regulation, mentalization and the development of the self. New-York, Other Press.