פעם שנאתי את צמד המילים האלו. הן נראו לי מילים שקשורות לאנשים, שדורשים מאחרים התנהגות שחשובה בשבילם, ולא בשביל האחרים.
היום אני מבינה משמעת עצמית במובן חיובי יותר: משמעת עצמית עוזרת לנו להוביל את עצמנו לדברים שקשה לנו לעשות.
היא יכולה להוביל אותנו לעצור אכילה מוגזמת.
היא יכולה לעזור לנו לעשות פעילות יצירתית ומהנה, שאין לנו חשק להתחיל בה.
היא עוזרת לנו לבצע משימות עבור החשובים לנו, כמו הילדים שלנו או בני-הזוג שלנו.
אבל משמעת עצמית אפשרית רק כשיחסית טוב לנו. כשאנחנו עצמנו בחסכים של שינה, אהבה או מצב-רוח טוב – קשה לנו יותר לשלוט על עצמנו, ולהוביל את עצמנו אל הטוב ואל הנכון.
אז אנחנו כן אוכלים מה שלא צריך. מוותרים על עשייה של מה שכן צריך.
עד שנתאושש.
ואז יהיה לנו כוח לעוד הובלה עצמית אל מה שנכון וטוב.
עד שנתעייף שוב. וחוזר חלילה.
זהו המעגל הטבעי של המשמעת העצמית.
ואם נקבל אותו – לא נכעס על עצמנו אם לפעמים לא נוכל להוביל את עצמנו אל הטוב. אלא רק בדרך כלל נצליח להוביל עצמנו אל הטוב. זה מספיק.
אשמח אם תגיבו. הגיבו כאן למטה, ספרו מה אתם חושבים על משמעת עצמית.
